|
.לאופן יצירתה וביצועה של המוזיקה יש השפעה גדולה על המאזין ועל רגישותו .לאומן המבצע חובה לא רק לחשוב על היצירה עצמה ועל המסר שלה, עליו להיות גם אומן יצירת הצליל על ידי אמצעים שזמן רב לא היו מובנים מאליו .מארי ג׳אעל לא מפרידה בין היוצר לבין המבצע. היא טענה שביצוע אותנטי ועמוק הוא לא רק תוצאה של כישרון טבעי יוצא מן הכלל אלא של גישה ביצועית שכל מוזיקאי יכול לאמץ הודות לניתוח מעמיק של ביצועים מוזיקליים ותנועות גוף – הפיזיופסיכולוגיה – הובילו אותה במחקריה לאמץ גישה של לימוד ושימוש בפסנתר בלי יותר מידי תירגולים מכאניים ועם דגש על תפיסה של תנועה ונגיעה .אחד העקרונות הוא למקד את המאמץ הפיזי על יצירת הצליל הרצוי .מארי ג׳אעל לא רצתה להפריד או ליצור ניגוד בין אמנות למדע ; רגישותה כאמנית התבטאה בניתוח מודע של תנועת המנגן אל הצליל .המטרה בגישה הזאת חשובה מאד ; מדובר בהבנה של היחס בין המחשבה, הגוף והכלי ויותר מזה לדעת לייסם את הידע הזה בחוכמה וברגישות.נקודת ראות זאת מעעשירה את המוזיקה כי הביצוע עובר דרך כוונתו בהתבטאות רגישה עד לביצוע פיזי על ידי תנועות על כלי שיוציא צלילים ויוביל בסופו של דבר למוזיקה . שתעביר למאזין רגישות שאליה התכוון המוזיקאי במקור
|